<h1>אבודרהם הלכות ברכות</h1>
<h2>דף ה:</h2>
ויין שבתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו, לפי שאין בית הבליעה פנוי (ברכות מ"ג ע"א). ומפרש בירושלמי, לפי שאינן יכולין לענות אמן, דאין משיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט, ואתי לידי סכנה. אמר רבי מנא, הדא אמרה, הדין דעטיש גו מיכלא, אסור למימר ליה אסו, בגין סכנתא. ואפילו אם שומע כעונה, ויוצא בלא ענית אמן, חיישינן שמא יענה אמן, ויבא לידי סכנה. ויש סמך להא דאמרינן אין משיחין בסעודה, ממה שכתוב (בראשית י"ח, ט') והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. וכתיב בתריה ויאמרו אליו איה שרה אשתך, לרמז שלאחר שאכלו דברו.
<h2>דף ו:</h2>
ואמרינן בפרק קמא דתעניות מאימתי מברכין על הגשמים, משיצא חתן לקראת כלה. וכתב הרי"ף בתשובת שאלה, וזה לשונו, וששאלתם מהו חתן לקראת כלה, לפי שנקראת ירידת גשמים רביעה, כדאמרינן (שם) מאי רביעה, אמר רבי אבהו, דבר הרובע את הארץ, כדרבי יהודה, דאמר מטרא בעלה דארעא, שנאמר (ישעיה נ"ה, י') והולידה והצמיחה, וכשרואין לחלוחית הגשמים יורדין על אותה לחלוחית ומתפצעת אותה, אומר זו היא יציאת חתן לקראת כלה, ומברכין. והרא"ש פירש, שהטיפות שירדו על הארץ עולות לקראת הטיפות היורדות עוד. וכתב הרמב"ם ז"ל, מאימתי מברכין על הגשמים, משירבו המים על הארץ, ויעלו אבעבועות מן המטר על פני המים, וילכו אבעבועות זו לקראת זו.
<h2>דף כ:</h2>
כתב בעל המנהגות, נהגו שלא להאכיל חתול ושאר בהמה חיה ועוף מן החתיכה שנגעה בחתיכת המוציא.
